עולה מן הטבילה: אינטימיות חדשה
שמעה על ההבטחה שבשכר זה צאצאיותיה יקיימו אף הן את מצוות הטהרה. הבטחה שמתקיימת היום. בפעם הזו נבטה בה ההרגשה שגם היא מעוניינת לטבול בערב יום כיפור
שמעה על ההבטחה שבשכר זה צאצאיותיה יקיימו אף הן את מצוות הטהרה. הבטחה שמתקיימת היום. בפעם הזו נבטה בה ההרגשה שגם היא מעוניינת לטבול בערב יום כיפור
כג’ באלול. יום בריאת העולם. הפסק טהרה נשמע הכי טבעי והגיוני. סוף סוף להתחיל את שבוע ההיטהרות. נשמע מדליק לטבול בחג, חגיגי כזה. העובדה שבראש השנה הם מתארחים יחד עם כל בני המשפחה אצל החותנת עוברת באחורי הראש בחטף
בינתיים הם יושבים יחד, היא והאיש שלה, בבית קפה על שפת האגם בירושלים. עוד מעט יעזבו, יתפללו מנחה וייכנסו כל אחד לבית הטבילה המתאים לו.
עולה מן הטבילה בטור שוצף ומיוחד לימי הגאולה
נזכרת בקטע חסידי שקראה פעם, שהאיכות המחברת של המים מתחילה מכך שהם נפרדו. שההפרדה בין המים העליונים לתחתונים היתה כל כך טראומטית, והם צועקים ומתגעגעים זה אל זה
חוזרת לחדר ההלבשה ומוצאת עצמה בוכה. ביום אחר תנסה לדמיין איך אישה שעברה תקיפה מינית יכולה לעבור את הבדיקות בשבעה נקיים, ואז תחשוב שבעצם, הבדיקות הן רק החלק הקטן
יום אחד היא תשתף את האיש שלה בתמונה הכל כך סוריאליסטית, בה היא נמצאת במקווה לא מוכר, מוחשך בהפסקת חשמל לא צפויה, באור נרות מסיימת להתלבש, ומחפשת היכן השאירה את… כן… את הסיכה
לא מסוגלת לצאת מהאוטו. יושבת שם כבר עשר דקות, מקשיבה לרעש שבתוכה. אומרת לעצמה שאי אפשר להיפגש ככה. היא כל כך מוצפת מיום העבודה, עוצמת עיניים ורואה מולה עיניים של ילדה עצובה, ומתמלאת בכאב
היא מרגישה שהיובש עוטף אותה בכל פינה. עצורה. חסומה. השרירים מכווצים. גם הנסיונות הכנים שלו להגיע אל תוך העולם שלה, רק ממלאים אותה בדידות
כמו פרסומת לצימר רומנטי: חדר מרוצף שיש, כיור אבן מעוצב עם סבונים וקרמים, אמבטיה מלאה בקצף. רק חסרה כוס משקה צונן עם מטריה צבעונית לידה. נשמע חלומי? חכי, זה עוד לא הכל
שונאת להגיע ככה למקווה, כשהיא מלאה בכעס ותסכול. שד הגיון קטן לוחש שאולי לא באמת כל כך רע לה בחיים, והאיש הזה שכל כך משקיע בחברים שלו משקיע גם בה, והילדון שמציק לה היום הוא פרי אהבתם… אבל היא מיד מגרשת את השד המציק הזה, שלא יפריע לה למצות את הכעס