וַאֲכַלְתֶּם שָׁם לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וּשְׂמַחְתֶּם בְּכֹל מִשְׁלַח יֶדְכֶם אַתֶּם וּבָתֵּיכֶם אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ (דברים יב, 7)
בפסוק זה יש הוראה לאדם לשמוח בכל משלח ידו. אפשר שכוונת ההוראה היא למצוא את ההנאה בכל עבודה; ואולי דווקא לשמוח וליהנות מהעובדה שיש לנו משלח יד.
אפשרות אחרת: אלוקים מורה לנו מלכתחילה לעבוד דווקא בעבודה שמביאה לנו שמחה. התורה מזמינה אותנו לערוך בירור פנימי ולהבין מהן העשיות בחיינו הגורמות לנו סיפוק ואושר, ובהן לשלוח את ידינו ולעבוד.
בסך הכול יש במשנה ובתלמוד כ-600 מופעים, בהם מוזכרת התייחסות לעבודה, וברובם ההקשר הוא בשבחה של העבודה.
משמעות העבודה מהווה מרכיב חשוב בחייו ובזהותו של האדם – הגבר והאישה, ובקיומה של החברה. העבודה מספקת לאדם צורכי קיום, פרנסה וביטחון.
היא ממלאת את צרכיו החברתיים ומספקת לו צרכים רגשיים בתחום המימוש העצמי. העבודה היא עשייה המלוּוה ביצירה אנושית ושותפות בפיתוח העולם ובשמירה עליו במובן של מותר האדם מן הבהמה.
העבודה היא ברכה, המאפשרת לו לאדם חיי מלאות, משמעות ושותפות בקידום ופיתוח של העולם. בהקדמתו לפירוש המשנה כותב הרמב”ם כי למציאות של כל דבר בעולם יש תכלית.
כל דבר שהוא מלאכותי, כלומר נוצר ממלאכה כלשהי – יש לו תכלית ידועה שלשמה הוא נוצר; והדברים שנוצרו מהבריאה האלוקית, כגון: מחצבות, אילנות ובעלי חיים – התכלית שלהם נעלמת לעתים מן האדם,
והוא מגלה אותם בדרך החקר והניסיון לאורך הדורות ולפי הכלל: “כל הנמצאים תחת גלגל הירח נמצאו בשביל האדם לבדו”, כלומר, כל מה שאלוקים ברא נועד לשרת את האדם.
ומהי תכלית האדם? מסקנת הרמב”ם היא שתכלית האדם להיות “איש חכם וטוב”. ייעודו של האדם הוא להשתמש ב”חוכמה” ולפעול במעשיו כדי ליצור עולם טוב.
ה”מעשה” של האדם, לפי הרמב”ם, הוא תיקון ויישור של הדברים הטבעיים. כאשר האדם משתמש בשכלו להוציא דברים מן הכוח אל הפועל וליישב את העולם, הוא ממלא ומגשים את ייעודו ותפקידו בעולם.
לטורים נוספים:
בעצם הרמב”ם מזמין אותנו, בני האדם, להשתמש בחוכמה ובתבונה שאלוקים טבע בנו, כדי להבין מה הם התחומים בהם אנו רוצים לפעול בעולם.
יש בתוכנו אנשים שמכוּונים רק לייצר פרנסה, ולהם אין צורך להתעמק בשאלות העוסקות בייעוד שלנו ובתחומים שכדאי לנו לפעול בהם כדי להשיג אותה.
פרנסה ניתן למצוא במגוון אפשרויות הקיימות בשוק העבודה.
יש אחרים, המכוּונים לייצר “הצלחה” ו”קריירה”, והם שואלים בעיקר שאלות הקשורות בגורמים חיצוניים ובמוסכמות חברתיות, כמו: איזה מקצוע “נחשב”? מהו מסלול הקידום היוקרתי? היכן הכי “שווה” ללמוד? לעבוד? לגור? כל זאת על מנת שייחשבו ל”מצליחנים” בעיקר בעיני החברה.
כאשר מעשינו מכוּונים לעבר מימוש וייעוד, השאלות שנשאל יהיו קשורות בגורמים פנימיים לנו: מה אנחנו אוהבים לעשות? מה אנחנו רוצים לקדם? במה אנחנו טובים? היכן אנחנו יכולים לבטא את עצמנו ושם להשאיר את חותמנו?
מה נחשב בעינינו, ולא בעיני החברה דווקא, כהצלחה? אם נבחר בעשייה זו, נצליח גם ליהנות מהעבודה. האפשרות האידיאלית היא לבדוק באילו תחומים אנו אוהבים לעסוק, לשאוף להתפרנס מהם, להתפתח בהם ולנהל את הקריירה שלנו תוך מימושם.
ואין כל פסול ברצון להתפרנס ולחיות טוב, ובמילותיו של קהלת: “הִנֵּה אֲשֶׁר רָאִיתִי אָנִי טוֹב אֲשֶׁר יָפֶה לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִרְאוֹת טוֹבָה בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ מִסְפַּר יְמֵי חַיָּו {חַיָּיו} אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים כִּי הוּא חֶלְקוֹ”(קהלת ה, 17).
אין זה תמיד אפשרי להתפרנס מהתחומים שאנו אוהבים ובהם נהנים. במקרים אלו ננסה לייצר שתי קריירות במקביל. האחת – עשייה למען הפרנסה, והשנייה – עשייה שמשרתת את הצורך במימוש, גם אם אינה מפרנסת אותנו. גם שילוב זה יכול להוביל אותנו לחיות חיים מסופקים מלאי אושר ומשמעות.
מרים שפיר היא יועצת קריירה, מנהלת את “אבני דרך” ומחברת הספר “רעיון עבודה שבועי- היבטים תעסוקתיים בפרשות השבוע”, לאתר של מרים.
