אמיצה

בתקופה האחרונה יצא לי לקרוא על שני אירועים שמצאתי בהם עניין. הראשון הוא על בחורה שכתבה סטאטוס מקסים בפייסבוק בו היא מבקשת מאנשים לחשוב עליה ומכריזה על רצונה הכן למצוא בן זוג. האירוע השני נכתב על ידי מישהי שמספרת על בחורה שהתחילה עם בעלה. היא כתבה על הבנות שנאלצות להתחיל עם בנים, כי הבנים לא מספיק עושים את זה. אני מניחה ששתי הבחורות האלה לא ציפו לכמות התגובות והבאז שהן יצרו סביבן (אני לא הייתי מצפה לזה לו הייתי במקומן). בכל מקרה החלטתי להקדיש את הטור לכל הבנות האמיצות.

לא מחכה לגיבור

אני חושבת שלרוב אני אופטימית ומאמינה בניסים, ולא מזמן שמעתי שיעור שמתאר את נס פך השמן. שיעור בו נאמר שבעצם במקום שאלוהים ידליק לנו את המנורה כפי שהוא בוודאי יכול היה לעשות, חיפשנו ומצאנו את פך השמן. כלומר נס זה לא איזה דבר מיסטי שפשוט קורה לנו, אלא אנחנו חלק אקטיבי ממנו – כדי למצוא את הפך היה צריך לחפש.

מהרגע שסרטי אגדות הילדים על נסיכות ופיות של דיסני יצאו לאקרנים, צפיתי בהם. נדמה לי ששלגיה היה הראשון שצפיתי בו בקולנוע. יש לי אהבה גדולה לסרטים כאלה עד היום, ולכן לקחתי את האחיינית המדהימה שלי לצפות בסרט “לשבור את הקרח”. אלא ש”לשבור את הקרח” הוא ההפך הגמור מסרטי נסיכות קלאסיים. הנסיכה בסרט היא נסיכה מודרנית, היא שולטת בסרט של עצמה, הרפתקנית וחסרת פחד, ובוודאי שלא מחכה שאיזה גיבור יעשה בשבילה את העבודה. ‏חשבתי על זה שאולי כעת גדל לו דור חדש של נסיכות. נסיכות שלא מחכות שמישהו ימצא אותן אלא מחפשות בעצמן. נסיכות אמיצות שמעזות לקחת סיכונים. נסיכות שלא מציגות פאסון של אדישות ומוכנות להראות שהן רוצות.

אחד האירועים בעברי שאני גאה בו עד מאד, זה שפעם הכרתי מישהו שמאד מצא חן בעיני, והייתי די בטוחה שזה הדדי. הייתה לנו כימיה טובה אבל אז הוא החליט לפתע לסיים את הקשר. הוא אמר שלא נראה לו שזה מתאים. הייתי מאד מופתעת, לא היה שום סימן שבישר על הבאות. אחרי חודש החלטתי לעשות מעשה, זה היה יום ההולדת שלי והרגשתי אמיצה ומספיק שווה, כדי שאוכל לשרוד סירוב אם יהיה כזה. התקשרתי אליו והצעתי כוס קפה, והוא הסביר לי שהסיבה שהוא סיים איתי הייתה כי חברה שלו מהעבר פתאום חזרה לחייו. ההסבר הזה עזר לי לחוש הקלה גדולה, כנראה לא דמיינתי ובאמת היה פה משהו טוב שהסתיים בפתאומיות. כעבור מספר חודשים הוא התקשר ואמר שהוא ישמח להיפגש. ניסינו שוב, זה לא הסתיים כמו באגדות. אבל בעיקר הרגשתי שהיה שווה להסתכן ולבדוק.

הסיכון שבחיפוש

באחד הערבים חברה שלי א’ ישבה עם חברה בפאב חביב, כשלפתע היא הבחינה בחבורת גברים. אחד מהם היה חמוד בעיניה וגם נרשמו ביניהם חילופי מבטים הדדיים. בעודה מתלבטת האם לעשות איזה מהלך. חבורת הבנים קמה ממקומה והחלה לצעוד לעבר הדלת. הבחור החמוד התמהמה והיא הבינה שזה הרגע בו היא יכולה להעז, ללכת עם הסקרנות שלה ולבדוק מה יקרה, להסתכן בדחייה ולגלות שהוא לא נסיך חלומותיה, או אולי הוא כן?! א’ ברגע נסיכותי מגניב ואמיץ שלפה את כרטיס הביקור שלה מהארנק ושאלה את הבחור “אתה רוצה את זה?”. הוא ענה שכן ולקח את הכרטיס.

בחיפוש טמון סיכון אותו אני מרגישה ברגעים רבים בחיי. לפעמים החיפוש מייגע ומעייף אבל לפעמים הוא גם הרפתקה. לפעמים הוא מסתיים בסיפור טוב ולפעמים באכזבה קשה. לפני מספר חודשים חברתי האהובה התנדבה לעזור לי בחיפוש שלי. היא ביקשה את אישורי ושלחה לכל חבריה ומכריה מייל בו הופיעה תמונה שלי ותיאור אוהב. היא ביקשה שמי שיש לו רעיון לבחור יפנה אליה, היא סיננה עבורי הצעות, והרגשתי שהיא שותפה מלאה להתלבטויות, למחשבות ולחיפוש. היא אפשרה לי להבין ולהרגיש שהחשיפה הזו היא אמיצה, ויכולה להביא יותר טוב מ-לא טוב. ההשראה למעשה הזה הגיעה מחברה אחרת שלי שהיא ממש נסיכה אמיצה, הידועה בשם ת’ מהבית כנסת. היא נעמדה מול קהל המתפללים (שרובו מורכב ממכרים וחברים שלה) וביקשה מהם לחשוב עליה ועל בן זוג שיכול להתאים לה.

אז רוב הזמן אני מנסה להשתייך לסוג הזה של הנסיכות. הנסיכות האמיצות, אלו שמנהלות את הסרט שלהן, שהן לא פסיביות ומחכות שמשהו יקרה. אבל עדיין לפעמים בלילה בלילה, מאוחר לפני השינה, ממש נמאס לי מלחפש ואני מייחלת ומתפללת לנס, נס כזה, שפשוט מחר הוא יצליח למצוא אותי.