קש”ר חבר”י – למצוא פתרונות ביחד (המשך)
בעקבות הטור הקודם שעסק בדילמות חינוכיות ולאור פניות של קוראים שביקשו לקרוא עוד על השימוש בכלי של שיחת פתרון בעיות, נרחיב מעט.
כזכור, הדגם עליו אנחנו מתבססים הוא קש”ר חבר”י – דגם לשיחה שמאפשרת מציאת פתרונות מוסכמים.
קש”ר חבר”י : הקשבה, שיקוף, רצונות, חלופות, בחירה, פרידה בהסכם.
המבנה של השיחה מאפשר להורה להוריד את המגננות של הילד ולהזמין את הילד לשיחה משותפת של פתרון, במקום למאבק כוחות בו כל צד מנסה לנצח. אם אפשר לקיים את השיחה יחד עם כיבוד קל להורה ולילד, מה טוב. זה עוזר לרכך את האווירה. כמו כן, חשוב למצוא זמן בו ההורה והנער יחסית נינוחים ופנויים, כי לחץ של זמן או חוסר פניות נפשית מחבלים בתהליך שאנחנו מנסים לבנות כאן.
במאמר הקודם תיארנו את התחלת השיחה. ההורה מזמין את הילד לשוחח איתו, כשההורה שומר על מעמדו כמוביל השיחה. סביר שבהתחלה הנער יהיה חשדני ויחפש איפה התכסיס, ומתי ההורה יעבור לשיטות המוכרות שלו לשכנוע – איומים, לחץ, השוואות, מניפולציה רגשית. ייקח זמן עד שיבין שההורה באמת מנסה לעבוד יחד איתו כדי להגיע לפתרון.
להראות לנער שבאמת הקשבתי
כזכור, אחרי ההזמנה של ההורה, הוא מאפשר לילד לפרוק את אשר על לבו ולתאר את הנרטיב שלו, בעוד הוא רק מקשיב. השלב הזה חשוב כדי לאוורר ולסלק את המשקעים והמרמור שיש לנער/ה מול ההורים בסוגיה הנדונה. חלק מתחושת הנער הוא “ההורים שלי בכלל לא מבינים אותי!”. כאשר אני מאפשר לנער לספר את רגשותיו, כולל הכעס, התסכול והמרמור, אני מוכיח לו שאני מוכן לשמוע. גם אם הנער יגיד דברים מרגיזים או לא מדויקים או לא תואמים את העובדות, אני אתאפק ולא אתקן אותו, כדי לא לחסום את השיחה עוד לפני שהיא התחילה.
שלב השיקוף, בו אני מתמצת למשפט אחד את דבריו של הנער, חשוב כדי להראות לנער שבאמת שמעתי, וגם קלטתי את המסר שלו. זה מוריד חלק מההתנגדות של הנער לשיחה ונותן לו תחושה של חשיבות בעינינו.
שלב הצגת הרצונות יכול להתבצע על ידי שני הצדדים, כאשר כל אחד מתאר מה הוא רוצה להשיג בתום השיחה, אבל לפעמים יהיה מועיל יותר שההורה ינסח את הרצונות של שניהם, כמו בדוגמה שלפנינו, במיוחד אם הנער עדיין לא מיומן בניהול שיחות כאלו:
ההורה: תראה, אתה רוצה להישאר עד אור הבוקר, ובעיניי זה לא סביר. מצד שני, גם לי חשוב שיהיה לך כיף ושמח, וגם לך חשוב שלא תסתבך בצרות או סכנות. אז צריך למצוא את הפתרון שיעבוד כך ששנינו נהיה רגועים יותר.
כעת נרחיב על שלב החלופות.
האמת, זה השלב הכי כיפי בתהליך. לוקחים דף, ורושמים עליו פתרונות חלופיים אפשריים. כדי שהתהליך יצליח, חשוב שיהיו מינימום של שש אפשרויות, כאשר חלקן מופרכות ומגוחכות בכוונה. האופציות המופרכות עוזרות קודם כל להפיג את המתח, לשבור את הקרח ולהעלות חיוך. בנוסף, הן מפתחות את החשיבה היצירתית של שני הצדדים, כי אנחנו לא מוגבלים למציאת פתרונות ריאליים בלבד. מתוך סיעור המוחין, עשוי להיוולד פתרון מפתיע שלא חשבנו עליו קודם, פתרון מחוץ לקופסא.
ריבוי האופציות גם ייתן לנו יותר דברים למחוק אח”כ עד להגעה לפתרון המוסכם.
אפשרויות לפתרון הבעיה:
- אבא ישב וישגיח על המדורה שלכם כל הלילה
- יקותיאל יישאר עד אור הבוקר וההורים פשוט יישנו להם ולא יחשבו עליו
- יקותיאל ישלח ווטסאפ פעם בשעה להודיע שהוא חי
- יקותיאל מתחייב לענות לסלולרי שלו אם ההורים מתקשרים לשאול מה שלומו
- אבא יבוא לאסוף אותו מהמדורה בחצות
- אבא יבוא לאסוף אותו מהמדורה בשתיים לפנות בוקר
- יקותיאל יבטיח לחזור הביתה בשעה שנקבעה בלי שאבא יגיע לאסוף אותו
- תורנות של הורים שיקפצו פעם בשעה לראות שהכל בסדר במדורה
- יקותיאל יתחייב שהוא לא יהיה זה שמתעסק עם האש בעצמו, כי אנחנו חוששים
- האח הגדול של אחד החבר’ה בשבט ישגיח על המדורה
זו רשימה חלקית בלבד, שמראה כיוונים שונים. המטרה משותפת: לדאוג לכך שיקותיאל יוכל ליהנות עם החברים שלו, מבלי לחצות את הקו האדום של ההורים מבחינת בטיחות.
על בסיס הרשימה הכתובה, עוברים לשלב הבחירה: כל פתרון שנחשב מביך, לא סביר, לא ישים, לא ראוי על ידי אחד מהצדדים, יימחק. כך נשארים לאחר סינון עם פתרון אחד או שניים, שמתגבשים עליהם ובודקים בדיוק כיצד נכון ליישם אותם בשטח.
מגיעים להסכם:
בשלב הפרידה בהסכם, מוודאים שהפרטים הטכניים ברורים לכולם, כדי שלא נישאר רק באווירה הנעימה של ההבנה ההדדית, אלא נחזור לקרקע המציאות. אם למשל נבחר הפתרון של “יקותיאל ישלח ווטסאפ פעם בשעה להודיע שהוא חי”, צריך לוודא שבמקום בו מתקיימת המדורה אכן יש קליטה, שיש ליקותיאל תיק לקחת בו את הנייד, ושישים לעצמו טיימר בנייד כדי שלא ישכח לעדכן.
יש ילדים שאוהבים כאשר בסוף הדיון הם וההורים חותמים על הדף, כדי ליצור סוג של חוזה על הפתרון. כשילד או נער מרגישים שהם היו שותפים למציאת הפתרון, גדל הסיכוי שהם יבצעו אותו. אם הפתרון הונחת עליהם, הם עשויים להתקומם, אבל אם הם עצמם חתומים עליו, הם מרגישים אחריות כלפי ההורה לעמוד במילה שלהם.
כאמור : כשהלבבות מתחברים – הפתרונות מתבררים.
כשההורה והילד עובדים יחד, בשיתוף פעולה, מתוך תחושה ששניהם באותו צד של המתרס, צפויים לצוץ פתרונות ותובנות שלא התאפשרו כל עוד השיחה התנהלה באווירה של מאבק.
שיהיה לכולנו ל”ג, או ל”ד בעומר בטוח ושמח ומקושר.
שרה נבנצאל היא מנחה בכירה להורים וצוותי חינוך בלייף סנטר, ומגשרת מוסמכת. ליצירת קשר: mrsneben@gmail.com
