כל האמת על מסיבות הפתעה בגיל 30

אז כמו המדינה, גם אני חגגתי יומולדת, ויש שיגידו – אפילו החלפתי עשור. אז שיגידו, אני הרי פמיניסטית, ואם אני יכולה לשמור את שם המשפחה למה אני לא יכולה לשמור גם את הגיל? אז החליטו לעשות לי מסיבת הפתעה ולארגן אותה, איך לא, דרך הפייסבוק. האיש פתח איוונט, וכדי לשמור על ההפתעה ועל הסודיות הוא עשה את זה אירוע סגור, כלומר שרק המוזמנים יכולים לראות. עד שאחד החברים החביבים שלי חשב שזה ממש מוזר שאני לא מוזמנת ליומולדת של עצמי. זה היה הרמז הראשון. אחר-כך כל האימהות בגן שאלו אותי אם כבר הסתדרנו עם בייביסיטר למחר. סטרס. ניסיתי להוציא את זה ממנו בכל מיני דרכים אלגנטיות, אבל הוא בונקר, מילה לא הוציא. בסוף נשברתי ואמרתי לו, אבי, בבקשה תגיד לי, בבקשה רק תגיד לי אם צריך לסדר את הבית. ב20:00 הבייביסיטר הגיעה. הבית היה זוועה. אני חושבת שהיא לא התקשרה לרווחה רק כי היא לא הצליחה למצוא את הטלפון. אל תדאגי, אבי אומר לה, את לא תשמעי ממנו ציוץ כל הערב. איך אפשר לאתר את הרעש שהוא משמיע בתוך בית החרושת לפישר-פרייס בו אנחנו גרים? לכו תיהנו, היא אומרת לנו, אני אשמור על הבייבי שלכם. אם רק אצליח להבחין בו בין כל הקופים והפילים שכבשו את החדר שלו.

פיצה ליומולדת 30?

למסיבות הפתעה יש דינמיקה משל עצמן. בהתחלה סוחבים אותך מהבית מהר מהר, מלחיצים אותך נו, אנחנו ממהרים לערב המיוחד שלך, אני אומרת לו שאני מתה מרעב, מדמיינת את הררי הלזניות והקינוחים שבטוח קשורים בהפתעה הזו (מסיבת הפתעה בלי שוקולד? לא יעלה על הדעת), והוא לוקח אותי – לפיצה. בתחנת דלק. ביומולדת שלושים, כן? בקצב הזה לסושי אני אגיע רק בחתונת הזהב. הוא ממשיך לזרז אותי, את הפיצה השנייה כבר אכלתי באוטו. ואז הוא מקבל כמה אסמסים, ופתאום כל הערב מקבל תפנית. חנינו באיזה חור, הוא נכנס למצב-רוח פסטורלי, הציע לי ללכת באוויר הנעים, ואז עוד אסמס, ושוב מתחילים למהר. ועוד אסמס מסתורי, ופתאום הוא נעצר ליד החנות הראשונה שהוא רואה – איזה קטע, בדיוק חשבתי שבא לי לקנות מזוודה, מה את אומרת? מה אני אומרת, שאם תמשיך לשגע אותי ככה בסוף עוד תצטרך את המזוודה הזו. בשלב הזה כבר הבנתי שאני צריכה להיפרד מחלום הלזניה, והתחלתי להבין שגם המחשבה על ערב רומנטי על עקבים – בטעות יסודה. אחרי חצי שעה של הליכה כבר התייאשתי והלכתי יחפה. אפילו את הנעליים הוא לא הסכים להחזיק לי. פמיניסט. בדיוק כשהצעתי שאולי הוא ירים אותי, הגענו.

כשאבא רוצה להיות זמר 

למרבה החרדה הגענו לקריוקי בר. מסתבר שעוד יש מקומות כאלו. זה חייב להיות קריוקי בר – כי אם את לא שיכורה כאשת-לוט, אין מצב שאת משתפת עם זה פעולה. בעל המקום מבין היטב את החולשות של העסק שלו, ולכן כל משתתף ומשתתפת חייבים להוציא לפחות ארבעים וחמישה שקלים על אלכוהול. נו, הוא צריך לממן מאיפשהו את אטמי האוזניים. החברות ההריוניות שלי נאלצו לשתות בערך שלושה ליטרים של קולה כל אחת. האנשים היקרים לי מוכיחים לי שוב שהאהבה והחברות שלנו הן מעל לכול, אם הן שרדו את הבושות שהיו שם, הן תשרודנה כל דבר. אבא שלי שר את “כל אחד רוצה להיות זמר”. רוצה אבא, רוצה. לא בטוח שיכול. בעל המקום אומר לנו, אתם חבורה כל-כך מיוחדת, בדרך-כלל אני שם את כל שירי הקריוקי ברצף, ורק לכבודכם אני שם לכם גם מוזיקה רגילה בין לבין, שתוכלו קצת לרקוד בשקט. אין ספק, גיל שלושים זה גיל להגשמת חלומות, או לפחות לניפוץ חלומות קיימים. בואו נגיד שעוד לא נולד הכוכב שנולד בערב הזה. אם שרית חדד הייתה שם היא הייתה מסתובבת רק כדי לראות מי האנשים שהרסו לה את השירים ולתבוע אותנו על הוצאת דיבה. בזמן האחרון יש כל-כך הרבה תוכניות ריאליטי של שירה וזמרים, יש כבר עשור שלם של כוכב נולד מאחורינו, דה ווייס, אקס פקטור, הכוכב הבא, כל כך הרבה אנשים שבאו להתחרות ולנסות את מזלם. איך יכול להיות שכל-כך הרבה מתחרים ואני לא מכירה אף אחד מהם, זה בכלל אפשרי סטטיסטית? מה, החברים שלי עד כדי כך לא מוזיקליים? ואם הם עד כדי כך לא מוזיקליים, מאיפה לעזאזל הרעיון הזה של קריוקי בר?

השיא של הערב

ואז כמובן רגע השיא הבלתי-נמנע, אבי יקירי קם להקדיש לי שיר. התרגשתי מאוד. באמצע השיר חברים שלי פתאום היו צריכים ללכת, אז חיבוקים, נישוקים, מזל טוב, חבל שאתם צריכים לצאת באמצע השיר של אבי. התשובה לא אחרה לבוא: חבל שלא הספקנו לצאת לפניו. חברותיי ההריוניות אומרות לי, מצטערות שאנחנו צריכות ללכת, הבייביסיטר התקשרה. אבל חברות, איזה בייביסיטר, התינוק עדיין בפנים! החלטתי לנצל את המועדון המתרוקן ולשיר את הסולו שלי. היה ממש מוצלח, אני כזכור יחפה, הרגליים שלי שחורות, הלק כבר התקלף לחלוטין במסע שעברתי, וכך אני עומדת מול משפחתי האוהבת, שבמקום להתרכז בכשרון השירה המבוזבז שלי, התמקדה בכמה שאני מוזנחת ובמה שיהיה איתי. אולי זה מה שמסביר למה כל המתנות שקיבלתי ליומולדת היו סומק, מברשות איפור, סט-צלליות, רמז דק, תעשי משהו עם עצמך!

מיה בודאי-פרידמן היא סטאנדאפיסטית ומנחת סדנאות. ליצירת קשר: mayabud@gmail.com