התחלות חדשות נותנות לנו תקווה לשנות מדפוסי העבר שלא הביאו אותנו להצלחה, ולאחוז בהרגלים חדשים שיובילו אותנו אל יעדים שאנחנו רוצות מאוד להשיג. אז למה זה לא מחזיק מעמד? כי ההרגלים הישנים שלנו "קופצים" החוצה דווקא כשהעסק נעשה מאתגר.

כרמי אור, יועצת ומאמנת לכלכלת המשפחה
כרמי אור, יועצת ומאמנת לכלכלת המשפחה

 הסוד הוא בתכנון

אין די בקבלת החלטה "להתאמן יותר", צריך לשים יעד מדויק כמו "לרדת 5 קילוגרמים" או "לרוץ 10 קילומטר", ולצרף להחלטה גם תאריך מדויק כדי שהמטרה תהיה מדידה. למשל: "עד ראש חודש כסלו, אני רצה עשרה קילומטרים בקצב של שמונה קילומטר לשעה." אם הגדרתי שהיעד הוא לצאת מהמינוס, אני צריכה לבדוק על כמה הוא עומד היום, מה אומר מאזן ההוצאות וההכנסות שלי, ומה גודל התקציב שאני מוכנה לפנות לטובת סגירת המינוס בחודש. אלה ייגזרו מן המהירות שבה אני רוצה להגיע ליעד. לדוגמה, אם היעד הוא לסגור מינוס של 10,000₪, אפשר לעשות זאת ב1,000₪ בחודש על פני עשרה חודשים, ואפשר ב500 ₪ על פני 20 חודשים.

לא משנה באיזו מהדרכים תבחרי ללכת, עלייך לעמוד בכמה כללים:

הכנת תכנית שנתית בקובץ מסודר ובחשיבה משפחתית רחבה, למשל: בחודש טבת יש תשלום על הביטוח של הרכב, בניסן הוצאות על מזון לפסח ובקיץ נופש, ספרים לבתי הספר וקייטנות. יש לרשום בכל חודש את ההוצאה החודשית המיועדת במספרים, כדי לשלב את התכנית השנתית בתוך המאזן החודשי (עליו נדבר בטור הבא). מעבר ליעדים החודשיים, יש לנו תכניות ארוכות טווח שגם הן נגזרת של ההכנסה החודשית, ולכן חשוב בתכנון השנתי לסמן יעד כמו חיסכון ללימודים גבוהים, שיפוץ, החלפת רכב או חתונות של הילדים.

נשמע מסובך, אבל אם מורידים את הפרטים לתכנית ברורה, אפשר בהחלט להגדיר מחדש סדרי עדיפויות ולהציב בעדיפות גבוהה תחומים חשובים לנו מתוך ראייה כוללת. אם החלטנו שאנחנו משקיעים בכיסוי המינוס כדי לחסוך בתשלום הריבית וליהנות יותר מן הכסף שאנחנו מרוויחים, נרגיש פחות בהפסד אם לא נצא השנה לנופש משפחתי, וכך בשנה הבאה קבלת ההחלטות תהיה ממקום נקי ולא מעומס של חובות.

 לדאוג לסביבה תומכת

אחרי שכתבנו את התכנית השנתית ואת היעדים הכלכליים שלנו, חשוב לשתף את כל בני המשפחה, כרגיל, כל אחד לפי המתאים לו, אבל חשוב שלא "להנחית" גזרות חדשות בלי הסבר. כדאי לזכור תמיד שהדרך לשינוי היא דרך שאורכת זמן, כמו כל תהליך, ובדרך יש עליות ומורדות. בכלל, שיתוף ורתימת הסובבים לתהליך הם בסיס להצלחה של כל תכנית. אם תהיה לנו סביבה תומכת שתהיה לצדנו בעת חולשה – סיכויי ההצלחה שלנו יעלו. שלא לדבר על כך שכש'יוצאים בהצהרות' אל מול הסביבה – מתמידים יותר, כי "לא נעים"…

השלב הבא הוא לשלב את התכנית השנתית בתכנית המאזן החודשית, ולוודא בכל חודש שאנחנו בכיוון הנכון. הרי לקבל החלטות כל אחת יודעת, אבל לעמוד בהן ולהגיע ליעד מתוך שמחת הבחירה החופשית – זה כבר מורכב יותר. בכל בוקר אנחנו מתפללות על "שהחזרת בי נשמתי". אם נזכור שבכל בוקר מחדש יש לנו אפשרות להשאיר את האתמול מאחור, ושהקדוש ברוך הוא נותן לנו הזדמנות חדשה בכל יום – נוכל לתת אחת כזאת לעצמנו.

 הדרך להשגת יעדים:

1. היעד צריך להיות מדיד בכמות ובזמן.

2. חשוב להתמקד ביעד עיקרי, כי הדרך להישאר רעב היא לרדוף אחרי שני ארנבים במקביל (קונפוציוס).

3. התכנית חייבת להיות כתובה.

4. יש לבקר את התכנית לעתים קרובות וקבועות (פעם בחודש לפחות).

5. מומלץ להתמקד תמיד בחיובי, במה שכבר השגתי, ולתת עוד דחיפה להתאמץ קצת יותר.

6. יש לנהל את משאבי התקציב והזמן בהתאמה ליעדים.

7. חשוב ליצור סביבה תומכת שתהיה סביבי יום יום ולאורך זמן.

 

הכותבת היא יועצת ומאמנת לכלכלת המשפחה
לאתר של כרמי אור
לפניות במייל: [email protected]

הטור פורסם בירחון הנשים 'הלל'