הי הילה .
לאחרונה התגרשתי סופית לאחר תקופה מאוד סוערת בבית. אני מאוד פגועה מהגרוש, והוא מתרחק מהבית ומהילדים שלנו בחודשים האחרונים. הילדה הבכורה שלי, בת 11, מאוד כועסת עלי. צועקת עלי הרבה, טורקת דלתות, מדברת איתי לא יפה. דבר שלא הכרתי לפני כן. אני ממש לא יודעת מה לעשות איתה. אני מנסה להיות חזקה מולה…
הרבה פעמים אני פשוט יושבת ובוכה על הסיטואציה הקשה שנפלה עלי, קשה לא להשבר…וכשהיא נכנסת אני מיד מתארגנת, מפסיקה לבכות, מחייכת, ומתחילה לדבר על משהו אחר. אני לא רוצה שהיא תראה כמה קשה לי, כדי שלא יהיה לה עוד יותר קשה…
אני רואה שהיא כואבת, אבל היא לא מוכנה לדבר איתי על הנושא. אני שואלת, אני מנסה, אבל היא לא מוכנה לדבר. על זה שהיא פגועה מאבא שהתרחק ממנה פתאום, השינוי בבית.
מה כדאי לי לעשות? איך אני יכולה לעזור ליחסים בינינו?
אמא דואגת.

***
אמא דואגת יקרה!
את עוברת משבר קשה, אובדן של הזוגיות. הבכורה שלך יודעת שהמשבר הזה מטלטל את המשפחה כולה, ואותך במיוחד, גם אם את לא אומרת לה על כך דבר. גם אם את מתעקשת להסתיר את הדמעות בגבורה גדולה, וגם אם את לא משתפת אותה באבדן הגדול שלך, היא יודעת שעוברת עליך תקופה נוראית.
בכך שאת לא משתפת אותה בדמעותייך, בתחושות הקשות שלך, את למעשה מעבירה לה מסר חד משמעי: זהו לא נושא לשיחה בביתנו. זו הסיבה שבגללה גם לה קשה לשוחח איתך על הרגשות שעולים אצלה. הדמעות שלה. המחשבות שלה. היא למדה לשמור אותן לעצמה. היא למעשה מחקה אותך במשהו: גם היא, כמוך, שומרת את העצב לעצמה.
לך היא מראה רק את החלק התוקפני, החזק, זה שטורק דלתות ומעליב. גם היא מנסה להיות גיבורה כמו אמא. לא להראות חולשה. להראות כמה היא חזקה ובלתי מנוצחת. את החלק החלש והפגוע היא לא מראה לך. היא לומדת ממך לא לשתף אחרים ברגשות כאלו.

אז מה כדאי לך לעשות? להתחיל לבכות מולה יום יום? להשבר ולהראות לה את הבור הגדול שנפער לך בלב?
והתשובה: לא. וכן.
לא- כי בגילה הצעיר היא באמת לא מסוגלת לשאת את כל המעמסה הזו. את חייבת לפרוק את עיקר הקושי במקום אחר- בטיפול רגשי איכותי. אצל חברה שאוהבת אותך. את צריכה לקבל את התמיכה שלך מאדם חזק, ממישהי שמסוגלת לשמוע על המשבר שלך, ולא להשבר איתך. ולאחר שתפרקי את המשא הראשוני, תרגישי שאת לא לבד בכאב, תוכלי להיות פנויה ולשוחח גם איתה.

וכן- את חייבת לשתף אותה. את חייבת לתת לה להבין מה עובר עליך. גם אם באופן חלקי. גם אם תראה אותך בוכה, גם אם תרגיש את הקושי שלך. את חייבת להראות לה את הצד הפגוע, הרגיש שלך. כי זו הדרך היחידה ללמד את הבכורה שלך שלהיות פגועה זה נורמלי. אנושי. הגיוני. שאפשר לדבר על זה. שחשוב לדבר על זה. בעיקר בבית, עם אמא. תראי לה שאמא לא תמיד חזקה. שלהיות פגועה זה בסדר. זה לא סוף העולם. אמא לא מפחדת מרגשות קשים. אמא יודעת שזה נורמלי, שזו תקופה קשה שתעבור. שהכל לטובה. אמן.

אני יודעת שהתשובה שלי היא חלקית, כי השאלה שאת שואלת היא כל כך רחבה ועמוקה, שאלה שפותחת תהליך משמעותי שבסופו, אני מקווה, אור שמש ותקווה. ובכל זאת, אני משתמשת בשאלתך הגדולה ובתשובתי הקטנה כדי לסייע לעוד כמה הורים במשבר. שלא נשכח לדבר, להתייעץ, לפנות, להעזר, להשען על אחרים כשצריך…. כולנו ילדים של החיים.

 

לטורים נוספים של הילה גלילי:
שאלה לי: בין ילדים לקריירה, איך שומרים על השפיות?
שאלה לי: פערים דתיים על רקע גירושים
שאלה לי: איך אשבור את מעגל הפגיעה המשפחתי?

ואתן? מה דעתכן? שתפו אותנו בתגובות

_______________________________ 

 הילה גלילי היא אמא לשלושה, יועצת חינוכית ומנחת הורים

 שאלות להילה יש להפנות כאן 

 כל הפונים יפורסמו תחת שמות בדויים